צילום רחוב

צילם ויקטור ג'ורגנסון יום הנצחון על יפן בכיכר טיימס            ויקיפדיה

צילום רחוב

מאת יוסי מזרחי

היה הייתה פעם מצלמה אופטית עם פילים (סרט צילום) שהתפתחה לאחר הגילוי הרשמי של הקאמרה אובסקורה בראשית המאה ה-19. יש עדויות שכבר לאונרדו דה וינצ'י גילה את הקאמרה אובסקורה אך לא גילה את הקיבוע של המראה הנלכד. דאגר הצרפתי היה הראשון, או בין הראשונים שהצליח לקבע את התמונה על משטח נחושת שנצרב בחומצה וקרא לזה דאגרוטייפ. רק ב- 19 אוגוסט 1839 הכריזה האקדמיה הצרפתית למדעים על המצאת הצילום. בהתחלת הדרך הצילום היה יקר עוד יותר מהציור עקב הציוד המיוחד והמורכבות  שלו. כאשר צלם רצה לצלם אובייקט מסוים הוא היה מקדיש לכך זמן לא מועט ועורך בדיקות מעמיקות של כל התהליך, כל זאת כדי לחסוך בחומרים. הספונטניות הייתה מילה גסה עבור צלם שכיבד את עצמו. רק לאחר שסרט הצילום הפך למוצר זמין , החל הצילום להתפרס על תחומים וקטגוריות שונות כגון: הנצחת אירועים ואנשים, שימוש בהנצחת תהליכים מדעיים, צילום חדשותי ולבסוף החליף הצילום פאזה והפך ממדע לאומנות.

צילם איז'ן אטז'ה הרובע השני בפריס                         ויקיפדיה

כמו בכל יתר תחומי האמנות חיפש הצילום להתמודד עם הקטגוריות השונות של היצירה כגון חוץ ופנים , דומם , צומח וחי וכו'. קטגוריה חשובה במיוחד היא הנצחת הרגע שענתה במדויק  לתוצר המדויק של הפעילות הרגעית של המצלמה. הקושי העיקרי היה שהצלם מגלה רגעים מסוג זה רק לאחר שחלפו מול עיניו. כך התחילה להתפתח אסכולת צילום הרחוב. הרחוב בדרך כלל הומה ומלא בהתרחשויות משתנות . צלמים צרפתיים התחילו את זרם צילום הרחוב . בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 הצלם איז'ן אטז'ה , צילם את רחובות פריס והמבנים המפארים אותם ובשנות ה- 20 וה30 של המאה ה-20 פעל הצלם הנרי קרטייה ברסן התמקד לא ברחוב עצמו, אלא בפעולותיהם של האנשים החולפים בו ועוסקים בענייניהם. הוא הקפיד על קומפוזיציה המבוססת על צורות גיאומטריות, ונחשב למי שביסס את עקרון "הרגע המכריע". במקומות ובזמנים שונים צילום הרחוב גם הפך לאייקון- לדוגמה "יום הניצחון על יפן בכיכר טיימס" שצילם ויקטור ג'ורגנסון.

היום אנחנו בעולם הדיגיטלי והמצלמה הכי מצ'וקמקת יכולה להכיל בתוך כרטיס הזיכרון שלה את כל התמונות שצולמו בפילם בכל העולם מיום המצאת הצילום. וזוהי רק פונקציה אחת מתוך שלל הפונקציות שיכולה מצלמה דיגיטלית לבצע. כל התיאוריות הרומנטיות שעל פיהן פעלו הצלמים בימים הטובים ההם. צלמי הרחוב כבר אינם הולכים עם המצלמה צמודה לעינם במשך שעות כדי לא להחמיץ את אותו רגע קסום שלעולם לא ישוב עוד תוך כדי שהסתכנו בדריסה ולעתים גם חטפו פנס ממצולם זעפן שמרח את המצלמה על פניו הנאיביים של הצלם.

 צילם נחום שגיא  צילום רחוב בקובה

היום צלם חייב להיות רגיש פי כמה מהעבר. אם פעם חיפשו את המיקרו בתוך המאקרו , היום נאלצים הצלמים לחפש במיקרו את הנאנו-מיקרו שהטכנולוגיה האדירה מתעלמת ממנו. "הנאנו" המסוים הזה הוא הרגישות האנושית שספק אם תהיה אי פעם חלק מהערכה הרובוטית.

צילם נחום שגיא  צילום רחוב בקובה

מקובל היום לראות בצילום הרחוב כתיעוד בין אם זה צילום אבטחה או ארכיטקטוני או חדשותי או סתם פאפארצי. חיישניו של הצלם המודרני חייבים להיות מחודדים כל הזמן כדי לזהות את האנושי המיוחד ששום תא פוטו-צל או עין אלקטרונית לא תזהה.

לכן הופתעתי לגלות שיש צלם שמצליח לעשות זאת ודווקא בסביבה הקרובה אלי . זהו נחום שגיא מארגון אמני הרצליה שתערוכתו "קובה צילומי רחוב "  נפתחת ביום 28 מאי 2013 בגלריה העירונית בבית אמני הרצליה . שגיא הצליח לחבר לגוף אחד את הסביבה והאנשים שבה. כל דמות בצילומיו מותאמת ככפפה ליד למקום בו צולמה. אין צורך במילים כדי להבין את הסיפור של אותה דמות . עיניהם של המצולמים מספרות על סבלן וסביבתן מאשרת את דבריהם.  ממליץ  בחום.

צילם נחום שגיא   צילום רחוב בקובה